החלטה בתיק עמ"ת 51683-02-13

1.         לפניי ערר על החלטת בית-המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת ד' פיינשטיין)  בתיק מ"ת 13996-02-13, לפיה נעצרו עוררים 4-2 עד למתן החלטה בעניינם בבקשה למעצרם עד לתום ההליכים, אגב הזמנת תסקיר מעצר וקביעת המשך הדיון ליום 4.3.13. יצוין, כי לבקשת שירות המבחן דחה בית-משפט קמא את המשך הדיון בעניינם של העוררים מיום 4.3.13 ליום 10.3.13.

2.         המדינה הגישה בבית-משפט קמא כתב-אישום נגד 11 נאשמים, ובכללם עוררים 4-2 (נאשמים 6-4), שבו יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למחסן וגניבת סחורה בשווי של כמיליון שקלים וחצי. לחלק מהנאשמים יוחסו גם עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ולנאשמים 11-8 - שהנם תושבי הרשות הפלסטינית - יוחסה גם עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל. בדיון בבקשה למעצר בבית-משפט קמא, טענה המדינה כי יש ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לכל הנאשמים, וכי יש להורות על מעצרם של הנאשמים עד לתום משפטם בשל הסיכון הנשקף מהם לביטחון הציבור, העולה מאופי העבירות ונסיבות ביצוען בחבורה, תוך תכנון מוקדם.

3.         בית-משפט קמא בחן את כל חומר החקירה, ואת התשתית הראייתית המפלילה, הנסמכת בעיקרה על ראיות נסיבתיות. הוא הגיע לכלל מסקנה, כי הראיות לכאורה ועוצמתן, שונות בעניינו של כל נאשם ונאשם, ועל-כן הורה רק על מעצרם של חלק מהנאשמים - עוררים 4-2 שלפנינו.

            לגבי נאשם 1 קבע בית-משפט קמא, כי יש כרסום בראיות לכאורה המצדיק נקיטת חלופת מעצר כבר בשלב דיוני זה; ואולם הואיל ולא התרשם כי הערבים שהוצעו ראויים לשמש כמפקחים, הורה על מעצרו עד למתן החלטה והזמין תסקיר מעצר בעניינו. ערר שהגיש נאשם 1 לבית-המשפט המחוזי נתקבל, ובית-המשפט (כב' סגן הנשיא, השופט מ' דרורי) הורה על שחרורו של נאשם 1 מבלי להזמין תסקיר בעניינו. באשר לנאשם 2 קבע בית-משפט קמא, כי יש כרסום בראיות בעניינו באופן המצדיק את שחרורו לחלופת מעצר, ללא הזמנת תסקיר מעצר; וכך הורה. המדינה לא הגישה ערר על החלטה זו, למרות שסברה שאין כרסום בראיות בעניינו של נאשם זה. נאשם 3, שהיה עורר 1 בתיק זה, חזר בו מן הערר, הואיל והוא מרצה כעת עונש מאסר בתיק אחר. בעניינם של נאשמים 5-4 בהליך בבית-משפט קמא, שהנם עוררים 2 ו-3, קבע בית-משפט קמא כי עוצמת הראיות נגדם חזקה יותר ביחס לאחרים, ועל-כן הגיע לכלל מסקנה כי יש לבחון את חלופת המעצר רק לאחר הגשת תסקיר מעצר, למרות שלשניים אין הרשעות קודמות. בכל הנוגע לנאשם 6, שהנו עורר 4, קבע בית-משפט קמא כי יש ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לו, אם כי עוצמת הראיות "הנה חלשה יחסית". ואולם, בשים לב לעברו הפלילי של עורר 4, מצא בית-משפט קמא לנכון להכריע בשאלת חלופת המעצר רק לאחר הגשת תסקיר מעצר. הדיון בעניינו של נאשם 7 טרם התקיים בערכאה הדיונית, והוא נתון במעצר. באשר למשיבים 11-8, שהנם כאמור תושבי הרשות הפלסטינית, הגיע בית-קמא לכלל מסקנה, כי בעניינם "הראיות לכאורה חלשות יותר", ועל-כן הורה על שחרורם מן המעצר.

4.         עוררים 4-2 טוענים, כי לאור ההחלטות בדבר שחרורם של יתר הנאשמים בערובה, חלקם אף ללא הזמנת תסקיר מעצר, ולנוכח העובדה שהמדינה לא הגישה ערר על ההחלטה בעניינו של נאשם 1, מן הראוי להורות על שחרורם כבר עתה, עוד בטרם יוגש תסקיר מעצר בעניינם.

5.         לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, שאין להתערב בהחלטת הביניים של בית-משפט קמא בעניינם של עוררים 4-2. ההבחנה בין עניינם של הנאשמים ששוחררו מהמעצר, לבין עניינם של עוררים 4-2, נסמכה על בחינת עוצמת הראיות לכאורה בעניינו של כל אחד מהנאשמים, ולגבי עורר 4 - אף על נתונים הקשורים בעברו הפלילי. בית-משפט קמא הגיע, כאמור, לכלל מסקנה, כי עוצמת הראיות בעניינם של עוררים 3-2 מצדיקה את מעצרם בשלב זה, וכי עוצמת הראיות בעניינו של עורר 4, הגם שהיא "חלשה יחסית" ביחס לזו של עוררים 2 ו-3, מקימה עילת מעצר בשלב זה בהתחשב בעברו הפלילי של עורר 4. כפי שצוין, לגבי יתר הנאשמים, הגיע בית-משפט קמא למסקנה, כי עוצמת הראיות אינה מצדיקה בשלב זה את מעצרם. בנסיבות האמורות, ומשההבחנה בעניינם של הנאשמים השונים נעשתה על בסיס בחינת עוצמת הראיות לכאורה והעבר הפלילי, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית-משפט קמא להורות על מעצרם של עוררים 4-2 אגב הזמנת תסקיר מעצר בעניינם.

            אשר על כל האמור לעיל, הערר נדחה.

            על המזכירות לשלוח עותקים מההחלטה, באמצעות פקסימיליה, לענף התביעות של משטרת מחוז ירושלים ולבאי-כוח העוררים, ולוודא טלפונית קבלתם.

ניתנה היום, כ"א באדר תשע"ג, 3 במארס 2013, בהיעדר הצדדים (על-פי הסכמתם). התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: